פריסה

קריאת כן או לא

קריאת כן או לא היא שיטה נפוצה, אבל קל לטעות במשמעותה. משייכים לקלפים תשובות של כן או לא, וזה יכול להיראות נחרץ. בפועל המזל קובע מה יישלף. כמו בהטלת מטבע, המידע המועיל הוא איך הרגשת כשהתוצאה הופיעה.

למה מתאימה קריאת כן או לא?

השיטה מתאימה להחלטות קטנות שבהן שתי האפשרויות סבירות, כמו לצאת הערב או להישאר בבית, לשלוח הודעה עכשיו או מחר. הקלף נותן תוצאה שאפשר להגיב אליה. אם מופיעות הקלה או אכזבה, ייתכן שהבנת קצת יותר מה היית רוצה.

מיקומים וכללי תשובה

בגרסה הפשוטה יש מיקום אחד. בטארוט נהוג לעיתים לקבוע שקלף זקוף מסמל כן וקלף הפוך מסמל לא. בלנורמן, שבו אין קלפים הפוכים, יש קלפים חיוביים, שליליים וניטרליים. השמש או התלתן מסמלים כן, וההר או העננים מסמלים עיכוב.

בפריסה של שלושה קלפים, הרוב קובע. תוצאה של שניים מול אחד מצביעה על נטייה עם הסתייגות. הכללים האלה משתנים בין אסכולות. חשוב לקבוע את הכלל שלך לפני השליפה.

איך מתחילים?

מנסחים שאלה על פעולה שבשליטתך, כמו ״האם להגיד כן לגבי שבת?״, וקובעים מראש את הכלל. מערבבים ושולפים. כדאי לשים לב לרגע הראשון כשהופכים את הקלף: יש שמחה, היסוס או רצון לשלוף שוב? התגובה היא המידע שאפשר ללמוד ממנו. אחר כך מסתכלים בתמונה ושואלים איזו זווית היא מוסיפה להחלטה.

דוגמה עם קלף אחד

פול שוקל להירשם לחוג קדרות שמתקיים בעשרה ימי שלישי. הוא שולף את ההר מחפיסת לנורמן, ולפי הכלל שלו זו תשובת לא. באותו רגע הוא שם לב שהוא מתאכזב. הוא קיווה לכן. בעזרת ההר הוא מזהה את המכשול האמיתי, התחייבות לעשרה ערבים קבועים. פול שואל על חוג בסוף השבוע ונרשם אליו.

למה קלפים אינם מספקים תשובות?

קלף אינו יכול לקבוע עובדה או לחזות אירוע. לשאלות כמו ״האם הוא אוהב אותי?״, ״האם אקבל את המשרה?״ או ״האם אני בריא?״ יש דרכי בירור אחרות, כמו לשאול, להמתין או לפנות לבדיקה מקצועית. אין להשתמש בקריאה בהחלטות על בריאות, כסף, חוזים או טובתם של אחרים. אם יש רצון לשלוף שוב ושוב עד לתשובה מסוימת, כבר ברור לאיזו תשובה קיווית.